כרתי על שולחן ערוך יורה דעה צ״ח

מהדורה: כרתי ופלתי, וורשא תרל"ח

מקור שולחן ערוך, יורה דעה צ״ח
1 דין איסור שנתערב בהיתר ואופן ביטולו. ובו ט' סעיפים: איסור שנתערב בהיתר מין בשאינו מינו כגון חלב שנתערב בבשר יטעמנו עובד כוכבים אם אומר שאין בו טעם חלב או שאומר שיש בו טעם אלא שהוא פגום מותר והוא שלא יהא סופו להשביח וצריך שלא ידע שסומכין עליו ואם אין שם עובד כוכבים לטועמו משערינן בס' וכן אם הוא מין במינו כיון דליכא למיקם אטעמא משערים בס' ואין נוהגים עכשיו לסמוך אעובד כוכבים ומשערינן הכל בס' באגור ותשובת מהר"מ פדואה סימן ע"ט ושאר אחרונים:
2 אם נתערב מין במינו ונשפך בענין שאין יכולין לעמוד עליו לשערו אם נודע שהיה רובו היתר מותר ואם לא נודע שהיה רובו היתר אסור: הגה ולענין מין במינו אזלינן בתר שמא אם הוא שוה הוי מין במינו אבל לא אזלינן בתר טעמא אם הוא שוה או לא ב"י בשם האגור וכן הוא בהגהת ש"ד סי' ל"ט: אבל אם נתערב בשאינו מינו ונשפך בענין שאין יכולין לעמוד עליו לשערו אפי' נודע שהיה רובו היתר אסור ואם נתערב במינו ובשאינו מינו ונשפך בענין שאין יכולין לעמוד עליו לשערו ונודע שהיה רובו היתר ממינו רואין את שאינו מינו כאילו אינו והשאר מינו רבה עליו ומבטלו:
3 במה דברים אמורים בשנשפך אבל איסור שנתערב בהיתר והוא לפנינו ואי אפשר לעמוד על שיעורו אף על פי שהוא מאיסורים של דבריהם אסור:
4 איסור שנתבשל עם היתר אפי' מכירו והוא שלם וזרקו צריך ששים כנגד כל האיסור מפני שאין אנו יודעים כמה יצא ממנו לפיכך המבשל בקדירת איסור שהיא בת יומא או תוחב כף של איסור בהיתר צריך ס' כנגד כל הקדירה וכנגד כל מה שתחב מהכף שאין אנו יודעין כמה בלעו בין שהם של חרס או עץ או מתכת: הגה ובלבד שבלעו ע"י רתיחת אש שאז הבליעה הולכת בכל הכלי אבל על ידי רתיחת מליחה אינו נבלע בכלי רק כדי קליפה וא"צ לשער רק כדי קליפה מרדכי פכ"ה ובארוך כלל כ"ד וע"ל סימן ס"ט: ויש מי שמחמיר בכף של מתכת להצריך ס' כנגד כולו אפי' לא הכניס אלא מקצת משום דחם מקצתו חם כולו: הגה ונוהגין כסברא הראשונה וכל איסור שמבטלים בששים אם מכירו צריך להסירו משם אף על גב דכבר נתבטל טעמו בששים ולכן אם נפל חלב לתוך התבשיל ונתבטל טעמו בששים צריך ליתן שם מים צוננים וטבע החלב להקפיא ולצוף למעלה על המים ויסירנו משם דמאחר דאפשר להסירו הוי כאילו מכירו וצריך להסירו משם הגהות מרדכי בחולין ובארוך כלל כ"ג איסור שנתבטל בקדירה והסירוהו משם ונפל לקדירה אחרת צריך לחזור ולבטלו בששים נגד כולו וכן לעולם אבל אם נפל לקדירה הראשונה ב' פעמים אין צריך רק ששים פעם אחת כנגדו בארוך כלל כ"ד דין ב' ועיין לעיל סימן צ"ד:
5 אם ידוע כמה הוא האיסור כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב ואחר כך ניער בה קדרה של בשר אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה ולא אמרינן גבי כלי חתיכה נעשית נבילה אפילו אם ניערו בו איסור אבל כף ישנה ובת יומא משערין בכולה דכל מה שבלע נעשה איסור ולא ידעינן כמה בלע שם ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלע: הגה והסברא ראשונה עיקר כמו שנתבאר לעיל גבי טיפת חלב שנפלה על הקדרה ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש רק בין כלי חרס לשאר כלים מרדכי פ' ג"ה ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבילה אבל לא בשאר כלים וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב:
6 כחצי זית של איסור שנתערב בהיתר צריך ששים חצאי זיתי היתר לבטלו:
7 ביצה שיש בה אפרוח או טיפת דם שנתבשלה עם אחרות צריך ששים ואחת לבטל פליטתה:
8 כחל מתבטל בתשעה וחמשים: הגה כל האיסורים הנוהגין בזמן הזה כולם מתבטלים בששים מלבד חמץ בפסח ויין נסך כאשר נתבאר בהלכותיהם טור ובלבד שהאיסור אינו נותן טעם בקדירה אבל אם נותן טעם באותה קדירה והוא אסור מצד עצמו אפילו באלף לא בטיל כל זמן שמרגישין טעמו ולכן מלח ותבלין מדברים דעבידי לטעמא אם אסורים מחמת עצמן אינן בטילים בששים בארוך כלל כ"ה עיין ס"ק כ"ז וע"ל סוף סימן ק"ה:
9 קדירה שיש בה נ"ט זיתים היתר ונפלו בה ב' זיתים א' של דם וא' של חלב כל א' מצטרף עם הנ"ט של היתר לבטל חבירו וכן כ"ט זיתים של היתר שנפל בהם כזית חלב ובקדרה אחרת היו שלשים של היתר ונפל לתוכו כזית של דם ונתערבו בשוגג מותר. וכ"ש בב' זיתים אחד של גבינה ואחד של בשר דכל אחד מבטל חבירו בארוך כלל ארבעה ועשרים:
פירוש כרתי על שולחן ערוך יורה דעה צ״ח
1 חלב שנתערב וכו' מזה דמהני טעימה משמע דחלב בבשר קרוי אינו מינו לענין טעימה ועי' פלתי דהארכתי בזה לפלפל אי קרוי מינו או אינו מינו
2 יטעמנו משמע אפי' אינו קפילא רק א"י מסל"ת וגם בקפילא שייך מסל"ת כי אף דצריך להיות בלי יודע דתליא באמירתו איסור והיתר דאי ידע לא הוי מסל"ת מ"מ שייך לא מרע אמונתו דאמרו לו דהמרו זע"ז בהך מה אם יש בזה חתיכה טעם חלב או לא הרי לא מרע אמונתו ומ"מ לא ידע דנ"מ לאיסור והיתר ועי' פלתי
3 אם לומר אף שהוא מילתא דאורייתא ועמש"פ והעלתי אם לאחר שיאמר הא"י דאין בו טעם חלב ויאכלנו ע"פ והוא הישראל ירגיש בו טעם חלב ימנע לאכלו א"כ כל סמיכה שאנו סומכין על הא"י הוא הטעימ' וזהו דרבנן וסמכינן על א"י במסל"ת ע"ש והאחרונים תי' דהוי כמילתא דעבידי לגלוי ודוחק:
4 ואם אין וכו' המחבר נמשך אחר הרמב"ם דבאיכא קפילא אף דידעינן דאית ביה ששים לא מהני אם הוא אומר שמרגיש טעם ואסור ואם אומר שאין מרגיש טעם אפי' ליכא ס' מותר
5 עכשיו לסמוך וכולו אבל על טעימת ישראל כגון נדרים וכדומה סמכינן בזה"ז:
6 אם נודע וכולו ואף על גב במקום דאתחזק איסורא אפילו ספק דרבנן לחומרא כאן לא קרוי אתחזק איסורא דהא עד שנפל לתוכו איסור היה הכל מותר והמאכל בעצם בחזקת היתר ומספק ע"י נפילה אתה בא לאוסרו אין זה בגדר בחזקת איסור:
7 ולענין וכולי הש"ך השיג דוקא לענין מין במינו דלא בטל אף במשהו בזב יש לילך בתר שמא ובזו פליגי אביי ורבא אבל בזה דתלי' בנ"ט דמין במינו לית ביה בנ"ט ובא"מ אית בי' טעם מורגש מה נ"מ בשם כלל אי מרגישין טעם איסור אסור ואי לא מותר דלא תליא איסור והיתר במין וא"מ רק בהרגשת טעם דטכ"ע דאורייתא ממשרת ועמ"ש פלתי כי רמ"א יש לו לכאורה ראיה מגמרא ולכאורה דברי רמב"ם מורים כן אבל העלתי מ"מ לדינא כש"ך גם בררתי מה נקרא מינו ואינו מינו ע"ש כיון דלענין דשיל"מ ושאר דברים האוסרים במשהו תלוי מין וא"מ בתר שמא
8 באינו מינו ואי קשה יטעום קפילא לדעת רמ"א דשינוי שם אף דשוה בטעמא קרוי אינו מינו לק"מ דא"א למטעם אבל לדעת הש"ך קשה וצ"ל שנפל לתוך ירקו' כזית בשר נבילה וכזית שחוטה ונשפך ולא נודע אם היה הירקות ס' בצירוף זית בשר שחוטה ובטל זית נבילה או לא וזה א"א לברר כי אף שמרגיש טעם בשר מ"מ אפשר דהיה נ"ט זתים ירקות וזית בשר שחוטה ואיכא ס' ומ"מ מרגיש טעם מזית שחוטה. וכ"כ למ"ד אפשר לסוחטו אסור אף בשאר איסורים א"כ י"ל טרם שנשפך נתוסף הרבה היתר עד א"א לטעום ולהרגיש האיסור ואין כאן טעם האיסור מ"מ אם לכתחילה היה פחות מס' מה בכך שנתרבה אפשר לסוחטו אסור.
9 אסור ובשר עוף בחלב דעת האחרונים דהוי כמין במינו וספיקא להקל וכן משמע בחולין דף צ"ט ע"ב בתוס' ד"ה א"מ דכתבו הואיל ובשר שחוטה ספק להקל ע"ש ואיירי באופן דא"א לברר ע"י קפילא כמ"ש בס"ק ח'
10 רואין הש"ך השיג דמ"מ יהיב טעמא בא"מ אף ע"פ דהבאתי ראי' לדברי הש"ך מתוס' דעכו"ם מ"מ העיק' כש"ע ורשב"א
11 וא"א לעמוד ה"ל ספק חסרון ידיעה ולא שמי' ספק.
12 רתיחת מליחה וכן ע"י עירוי אבל ע"י כבישה כולו אסור:
13 כאלו מכירו עמ"ש פלתי דאם עי"כ המאכל מתקלקל יש להתיר בלי מים ע"ש:
14 אבל אם נפל עמ"ש פלתי כי דין זה צ"ע ותלי' א"א חוזר וניעור אסור:
15 לבטל כזית הבלוע כי כל מה שבקדירה מתחבר ומצטרף עם מה שבלע קדירה ולא שייך נ"נ:
16 גבי כלי נ"נ היינו גוף הכלי ולא הבלוע:
17 שבלע כו' דס"ל בבלוע נ"נ:
18 א"צ אלא ס' דאין אומרים בבלוע נ"נ:
19 כלי חרס דעת הט"ז דגוף חרס נ"נ ואין כן דעת שאר אחרונים דתליא אי אמרינן חנ"נ בחצי חתיכה או לא כמ"ש המרדכי ש"מ הכל בבלוע איירי כאחרונים:
20 ס"א מבואר לעיל הטעם י"א הואיל והוא ברי' הוסיפו במנין וי"א דיש בבצים גדולים וקטנים ועמש"ל סימן פ"ו:
21 והוא וכו' דמרגישין הטעם ביותר מס':
22 אפילו באלף וכו' וכתב האו"ה שהוא מדרבנן ועמ"ש פלתי והעלתי אם אינו מתבלין מפורסמים רק שמתבלי' הקדירה וכדומה אזי מדאורייתא בס' ומדרבנן החמירו אבל תבלין גמורים פלפלין וקנמון וכדומה כל כמה דמרגישין טעם מהתורה לא בטיל
23 אינן בטילים עמ"ש פלתי והבאתי דעת או"ה לחלק אם נותן טעם באותו קדרה אז לא בטיל אבל אם אינו נ"ט אע"פ שבקדרה אחרת נותן טעם בטילה ועי' מ"ש פלתי אם דרך ליתן היינו מין במינו וגזרו ואם אין דרך לא גזרו ע"ש:
24 לבטל חבירו בזה דאין שוים בטעמן לכ"ע אפילו למ"ד אסורים אין מבטלין מ"מ מותר דהא אם יטעום קפילא לא ירגיש טעם חלב ולכ"ע מותר אבל אם שוים בטעם ואיסורים נפרדים חלב בהמה וחלב חיה טריפה אם שוים בטעם ובשמא ג"כ מצטרפין ע"ש באריכות: